טיפ מס' 2: שתיקה לא יוצרת מוגנות, שיחות כן

בפעם הקודמת דיברנו על העיקרון הראשון והקריטי – הבחירה בקשר על פני בושה. ראינו איך הבושה בונה חומות במקום גשרים, ואיך דווקא ברגעי המבוכה והפחד, התפקיד שלנו הוא להוביל לחיבור, כדי

לאפשר לילד.ה שלנו מרחב בטוח ללמידה ולהדרכה. הבנו שתגובה כועסת או מבוהלת מעוררת ריחוק ואשמה, אבל שמירה על רוגע משדרת עוצמה שקטה ובטחון: "אני יכול.ה להתמודד עם זה, את.ה בטוח.ה כאן".  

היום נדבר על העיקרון השני - הבחירה לשתוק בתקווה שזה "ייעלם", במקום להיכנס לשיחה שמתישהו נהיה חייבים.ות לקיים.

במקרים בהם אנחנו לא יזמנו את השיח על מיניות, זה כמעט תמיד יתפוס אותך לא מוכן.ה. הילד.ה גולל.ת בטלפון בזמן נסיעה, ופתאום יש פרסומת עם תוכן גבולי או לא מותאם לגילו.ה. או שפתאום בזמן ההשכבה לישון הילד שואל: "אמא/אבא, מה זה סקס?", באופן כל כך לא צפוי. במצבים כאלה  חלקנו נעדיף להגביר את הרדיו, לענות "נדבר על זה מחר" ולהתעלם מאשר להיכנס לשיחה שעלולה להיות מביכה. לא תמיד זו שאלה "דרמטית", לפעמים זה צחקוק בין האחים.ות לפני/ אחרי האמבטיה - ובמקרים כאלה יותר "קל" להמשיך הלאה ולא להתעכב על זה. 

אז דחינו את השיחה המביכה, אבל השאלה לא נעלמה; היא פשוט הלכה למקום אחר. אם נבחר בשתיקה כאמצעי הגנה או התחמקות, הסקרנות לא תיעלם פתאום. אנחנו פשוט נשלח אותו.ה לחפש תשובות במקורות מידע שאינם בשליטתנו. אם נדע להחליף את השתיקה בשיח, נגלה שהשיחה היא כלי ההגנה החזק ביותר שיש לנו.

השתיקה אינה מגנה עליהם, היא מגנה עלינו. 

גם אם זה פחות נוח כרגע, גם אם נעדיף לדחות את השיחה לגיל מבוגר יותר כדי לשמור על התמימות שלו.ה, האמת היא שהשתיקה רק תוביל לכך שהוא/היא לומד.ת מחברים.ות מבולבלים.ות לא פחות; מהתקשורת והמדיה החברתית - שמציגות תמונה מאוד מסויימת של מיניות; מאלגוריתמים שלא מכירים את הערכים שלנו' או ממיתוסים ובדיחות בין החבר'ה בחצר בית הספר. במקרה הפחות גרוע זה יוביל לחשש מאינטימיות, או לאימוץ התנהגויות שגויות שראו או שמעו עליהן מאחרים. במקרה הרע, השתקת התשוקה והשיח עלולה לגרום לנערות וKנערים לאבד את הקשר עם גופם.ן ולמצוא את עצמם.ן במצבי סיכון.

כהורים או כמבוגרים משמעותיים, זה מרגיש טבעי לדחות את הדיונים הללו. אנחנו אומרים.ות, לעצמנו שהם צעירים מדי, שאולי נחשוף אותi/ם למשהו שהi/ם לא חשבו עליו, או שאם נתעלם – זה יעבור. אבל הילדים.ות גדלים.ות בעולם שבו מסרים מיניים, תוכן דיגיטלי, פטפוטים בחצר המשחקים וחשיפה תקשורתית מגיעים הרבה לפני שאנחנו מרגישים מוכנים. גיל החשיפה הממוצע לפורנוגרפיה בישראל הוא גיל 8, בשל הנגישות הגבוהה למסכים ולטלפונים ניידים. לכן ההמלצה שלי בגיל הזה, ביחס לחשיפה לא מותאמת, היא שימוש בתוכנות סינון, תוך כדי שיח חינוכי מניעתי - עוד לפניי החשיפה הראשונה (כן זה אומר שמומלץ לדבר כבר בגיל הגן על תוכן לא מותאם גיל, ואף פעם לא מאוחר להתחיל - גם אם לא דיברנו על זה). בנוסף, כדאי שנכיר שגם אם הילד.ה לא נחשפ.ה לפורנוגרפיה, היא/הוא נחשפ.ה ל"מרחב פורנוגרפי", כי אם תסתכלו על כל המסרים בתקשורת תראו עד כמה המדיה שלנו היא היפר-מינית ומייצרת סקסואליזציה מוקדמת מכל פרסומת או תכנית ריאליטי. 

שיחות – אפילו קטנות – ממצבות אותך כמדריך.ה יציב.ה, ומשדרות שהסקרנות שלו.ה בריאה ונכונה. זהו הבסיס שבונה אמון לקראת גיל ההתבגרות: אם נתמודד עם שיחות מביכות באופן רגוע ומשתף, הילד.ה מבין.ה שאינטימיות, מיניות והתבגרות הם חלק טבעי מהחיים, וזה יוביל אותו.ה להמשיך לגשת אלינו בסיטואציות לא נוחות ולראות בנו משענת - גם כשהסיכונים יהיו גבוהים יותר. השאלה היא לא האם הם.ן ילמדו, אלא מי יעצב את הלמידה הזו.

זה חשוב במיוחד לקראת שנות ההתבגרות. גיל ההתבגרות לא מייצר סודיות פתאומית בינינו שלא הייתה שם קודם; הוא חושף את דפוסי התקשורת שבנינו בבית קודם לכן. אם הילד.ה רואה בגיל צעיר שנושאים מסוימים גורמים לנו לאי-נוחות, זה עלול להוביל אותו.ה "להגן" עלינו מפני השאלות הקשות בהמשך. אבל אם נראה שאנחנו יכולים.ות לנהל שיחות מביכות ברוגע, זה יוביל לשיתוף ושיח בינינו גם כשהסיכונים יהיו גבוהים יותר. וגם - מחקרים מראשים שככל שנרבה לדבר על מיניות כך נצייד את הילד.ה שלנו בכלים לקבלת החלטות. יש קשר ישיר בין מוגנות ומיניות בריאה לבין שיח פתוח ומרחב בטוח עם ההורים (וגם בבית הספר), ובמיוחד כשהשיח מותאם גיל ומותאם לשלב ההתפתחותי של הילד.ה. 

5 דרכים לתרגל ביום-יום:

1. הסבירו במקום להימנע: כשמשהו מופיע על המסך, בשיר או על שלט חוצות – אל תמהרו לעבור הלאה. משפט אחד מספיק: "הפרסומת הזו מנסה להשתמש במיניות כדי למכור מוצר" או "זו שפה לא מכבדת". כך אתם מראים שהנושאים הללו ניתנים לשיחה ואינם אסורים.

2. ענו על השאלה שהוא/היא באמת שאלו: כשהילד.ה מפתיע.ה בשאלה, עצרו ובררו לפני שתניחו הנחות. "מה גרם לך לשאול את זה?", "מה כבר שמעת על זה?". לעיתים קרובות הוא/היא ישאלו משהו הרבה יותר פשוט ממה שחשבנו.

3. התחילו גם אם זה לא מרגיש מושלם: אל תחכו לרגע שתרגישו בנוח לגמרי – זה עלול לקחת יותר מדי זמן. מותר לומר: "זה אולי ירגיש קצת מביך, אבל אני מעדיף.ה שנדבר על זה ביחד". הילד.ה לא מחלק.ת לנו ציון על ההופעה. הוא/היא פשוט זקוק.ה לנוכחות שלכן.ם.

4. השתמשו ברגעים יומיומיים כדלתות פתוחות: נסיעות במכונית, טיול עם הכלב, בישול או קיפול כביסה הם הזדמנויות זהב כי הן מפחיתות את האינטנסיביות. אין צורך במגע עין מאולץ, ולרגע יש נקודת סיום טבעית.

5. תקנו מהר אם השתקתם.ן את השיחה: אם זיהינו שחמקנו משאלה או הגבנו בחדות, אם אמרנו ש"נדבר מחר", חשוב שנחזור לזה ברגע שנוכל: "חשבתי על מה ששאלת קודם. אני לא רוצה שתרגיש.י שאת.ה לא יכול.ה לדבר איתי". תיקון מחזק את האמון ומראה שהקשר חשוב יותר מהאגו.

חיבור לערכי המשפחה

אצל חלקנו קיים החשש מכך ששיח בשלב מוקדם, יהפוך התנהגות מסוימת לנורמטיבית או ייתן לה כוח. אך שתיקה והימנעות אינן מצביעות על צניעות, ושיחה על נושאים לו איננה מהווה בהכרח אישור למעשה, שיח פתוח ומותאם גיל הוא הדרך היעילה ביותר להעביר את הערכים שלנו. כשמסבירים את ה"למה" שמאחורי האמונה, קל יותר להפנים אותה מאשר לציית מתוך פחד.

מחשבות לסיום

שיח תמיד עדיף על פני שתיקה והימנעות, ותמיד ישמש בתור ההגנה הטובה ביותר. לא צריך להכין נאום מושלם; אלא רק להיות מוכנים.ות להתחיל. סקרנות של ילד.ה איננה משבר – היא הזמנה להדריך, להבהיר ולחזק את האמון בינינו. כשנבחר בשיחה על פני הימנעות, נעניק לילדינו וילדותינו מקום בטוח לנחות בו בעולם רועש.