מאגר ידע

פעם, כנראה, החסידה הביאה את התינוק. או שמצאו אותנו בין הכרובים. או שקנו אותנו בחנות. בכל משפחה הייתה גרסה משלה. רוב הסיפורים האלה סופרו באהבה. הם היו דרך להתחמק משאלה שגם ההורים שלנו לא ידעו איך לענות עליה. אבל מאחורי החיוך הם העבירו מסר שקט: הגוף, ומה שקורה בו, זה נושא שעדיף לא לדבר עליו. הילדים.ות שלנו גדלים.ות בעולם אחר לגמרי. אם לא ימצאו תשובות אצלנו, הם.ן כמעט בוודאות ימצאו אותן במקום אחר: אצל חברים.ות, אחים.ות גדולים.ות, ביוטיוב, ברשתות החברתיות או בצ'אט עם בינה מלאכותי

בטיפ הקודם דיברנו על הרגעים שבהם משהו שהילד.ה אומר.ת מרגיש לנו לא בסדר, ועל מה שנדרש מאיתנו כדי שהוא.היא ירגיש.תרגיש בטוח.ה מספיק להמשיך לדבר. הפעם נדבר על תרחיש אחר, ונפוץ הרבה יותר: הילד.ה שלנו לא נפגע.ה ולא פגע.ה. הוא.היא פשוט ראה.תה משהו שלא היה מיועד לו.ה. זה יכול להתגלות דרך היסטוריית חיפוש. דרך טאב שנסגר מהר מדי. דרך תחושת בטן שמובילה לבדיקת מכשיר. ולפעמים זה בכלל לא מתגלה — זה נשאל. "מה זה 69?" "מה זה מין אוראלי?" "זה נכון שסקס מרגיש מדהים?" ואם עוד לא הספקת להתאושש —

ברוב הטיפים הקודמים כתבתי על שאלות. שאלות מצחיקות. שאלות מביכות. שאלות שמגיעות כשאנחנו הכי פחות מצפים.ות להן. שאלות שאנחנו בוחרים.ות ליזום בעצמנו. שאלות שנוגעות במשהו בסיפור שלנו. ושאלות שגדלות ככל שהילדים.ות שלנו גדלים.ות. אבל לפעמים ילד.ה אומר.ת משהו שמבקש מאיתנו יותר. לפעמים זה נשמע כמו שאלה. לפעמים זו הערה, סיפור, שינוי פתאומי בהתנהגות, או פיסת מידע קטנה שנזרקת בדרך אגב כזו שקל מאוד לפספס אותה. לפעמים ילד.ה פשוט סקרן.ית. לפעמים מבולבל.ת. ולפעמים — הוא.היא מנסה לספר לנו מש

מה בעצם ילדים.ות שואלים.ות בכל גיל? חלק גדול מהחרדה ההורית נובע מדמיון — אנחנו מדמיינים.ות שאלה גדולה ומפחידה, ומופתעים.ות לגלות שהיא הרבה יותר פשוטה. מה מעניין ילדות וילדים בגילאים שונים? בגיל 4 — "איך התינוק נכנס לך לבטן?" בגיל 5 — "מאיפה תינוקות יוצאים?" בגיל 6 — "למה בנים עומדים כשהם עושים פיפי?" בגיל 7 — "מה זה גיל ההתבגרות?" בגיל 8 — "שתי אמהות יכולות להביא תינוק?" בגיל 9 — "למה אנשים מתנשקים?" בגיל 10 — "מה זה קרי לילה?" בגיל 10–11 — "מה זה בעצם אומר לעשות סקס?"

בסדרת הטיפים שעלו עד כה, דיברנו בעיקר על העמדה המומלצת שלנו: על הבחירה בקשר ושיח במקום הימנעות, עקב בושה, למה שתיקה לא מגנה על ילדינו, ולמה הנוכחות שלנו חשובה יותר מהתשובה המושלמת. כל אלו נכונים — ובכל זאת, כשהשאלה נוחתת בפועל, ידע תיאורטי לא תמיד עוזר. חשוב שתהיה לנו גם פרקטיקה. כי גם אם נדע - תיאורטית - מה היא הדרך הנכונה לפעול, יכול להיות שכשיגיע הרגע עצמו והילד.ה ת.ישאל את השאלות, הגוף שלנו יגיב באופן שלא לקחנו בחשבון - דפיקות לב, תחושת בוקס בבטן, גוש חוסם בגרון - תגובות

בטיפים הקודמים דיברנו לא מעט על האופן בו כדאי להגיב, כאשר הילד.ה שלנו חווה חשיפה לתוכן בעייתי, התמודדות עם שאלה מביכה, או בלבול לגבי הגוף, השינויים והזהות. הפעם אני רוצה לדבר על התרחיש ההפוך, והוא מורכב לא פחות: מה קורה כשמתברר לנו שחציית הגבול הגיעה מצד הילד.ה שלי. חציית גבול עשויה להתרחש בכל מיני סיטואציות - הודעות בעלות אופי מיני / פוגעני / מזלזל בקבוצה הכיתתית, הפצה של סרטון בעל תוכן מיני בין חברים.ות, העברה של תמונת AI שמציגה חבר.ה לכיתה / מורה בצורה מינית או מביכה, או

כתבתי המון על החשיבות של הנוכחות, והמענה לתכנים שהילד.ה שלנו נחשף אליהם או שואל עליהם. הפעם חשוב לי להתייחס גם למצבים בהם הנושא לא עולה מהצד של הילד.ה. הילדים.ות שלנו משתנים.ות כל הזמן. בת התשע, שעד לפני חודש רצה בבית אחרי המקלחת בלי לחשוב פעמיים, עוטפת את עצמה במגבת עד הסנטר, סוגרת את הדלת, מתפרצת כשאחיה נכנס בלי לדפוק. את.ה שמ.ה לב, חושב.ת "כדאי שאגיד לה משהו" — ואומר.ת לעצמך שתחזור לזה בהזדמנות. ויש רגע אחר. בן השתים־עשרה מעיר הערה על הגוף של זמרת בטלוויזיה, או אומר על יל

טיפ מס' 7: מה שהילד.ה שלך מוצא.ת ברשת בטיפ הקודם דיברנו על כך שאת.ה המחנך.ת המיני.ת הכי חשוב.ה של הילד.ה שלך - לא בגלל שיש לך את כל התשובות, אלא בגלל הנוכחות שלך. היום נסתכל על מה שקורה כשהנוכחות הזו נעדרת לרגע, כי הסקרנות לא באמת נעלמת - היא פשוט הולכת למקום אחר. שירה, בת 11, שואלת את אמה על שיער גוף ולא מקבלת תשובה ברורה. באותו ערב היא מקלידה את השאלה בטלפון שלה, ותוך שניות מקבלת כתבות, תמונות, פרסומות וסרטונים - חלקם מועילים, חלקם מציגים מסר ברור ומעצב על איך גוף של ילדה

אוגוסט הוא חודש של החלטות, ומה שנקבע בו — השפה על השלטים, החצר, התקנון, לוח השנה — מלווה את הילדות.ים שלנו לאורך כל השנה. ולמה זה משנה כל כך? כי המערכת שאליהן.ם הם.ן יוצאות.ים ממשיכה לייצר את אותם פערים בדיוק – פערי השכר, העדר נשים במוקדי קבלת החלטות, מיעוט תלמידות במגמות ה-STEM ומיעוט התלמידים במגמות ההומניות, אלימות מגדרית ועוד. מחקרים מראים כי לא מדובר בפערי יכולות אלא בהסללה מגדרית המתחילה כבר בגיל הרך. למערכת החינוך יש פוטנציאל עצום לקדם שוויון מגדרי ולכן אספתי לכן.ם תש

בטיפים הקודמים דיברנו על החשיבות של שיחה פתוחה, ואיך הרגעים המביכים שנראים הכי מלחיצים הם דווקא הזדמנות לחיבור. לא תמיד נדע מתי תגיע השאלה שתוביל לשיחה שכזו, או מה היא תהיה. ילדים.ות באותם גילאים ישאלו שאלות שונות לחלוטין, בסיטואציות שונות לחלוטין, ועדיין יתפסו אותנו ללא הכנה מוקדמת - גם אם היית בטוח.ה שאת.ה לגמרי על זה. מה שמוכיח לנו שבסוף, הדבר החשוב ביותר הוא לא להכין את כל התשובות מראש או לתרגל כמה שיותר. הדבר הכי חשוב, הוא להבין שאני המחנכ.ת המיני.ת הכי חשוב.ה של הילד.ה