על מה נדבר עם הבנות שלנו ביום הנשים - 2026 (על יסודי)
- לפני יומיים
- זמן קריאה 6 דקות
כל כך הרבה עובר עלינו בשלוש השנים האחרונות מבחינת זכויות נשים. מצד אחד אנחנו פוגשות כל יום סיפור הצלחה של מדענית, טייסת, לוחמת, ספורטאית.
מצד שני, הקולות שרוצים להחזיר נשים למטבח – רק הולכים ומתרחבים וגם מקבלים לגיטימציה בארץ ובעולם.
בין אם דיברת עם הבת שלך על כל מה שקורה, ובין אם לא – הנה כמה נושאים שחשוב להביא למודעות:
1. כשהדלת נפתחת – נשים יכולות הכל
אם נפקח את העיניים סביבנו, נשים לב שכל יום מתפרסמת ידיעה על ספורטאית שהצליחה, מדענית שהביאה לפריצת דרך, מהנדסת שפיתחה טכנולוגיה חדשנית להגנה אווירית או טייסת שמונתה לתפקיד בכיר בחיל האוויר.
נשים מוכיחות את עצמן כל יום ומשנות את המציאות שלנו ללא ההכר.
שוויון אמיתי יגיע כשלא נצטרך לחגוג את "האישה הראשנה ש..." כי נשים יהיו בכל תפקיד ובכל מקום.
ועוד חשוב לומר, שההצלחות האלה לא הגיעו מעצמן, הן תוצר של תקופה שבה נשים נלחמו באומץ על קבלת הזדמנות שווה, על שינויי חקיקה, על הקצאת משאבים לתכניות לקידום נערות ונשים ועוד.
ולצד זאת, עדיין יש הטוענים שאין מקום לנשים בתפקידים מסוימים כמו מדעים, ספורט או לצבא. הקולות האלה הולכים ומתגברים והופכים למעשים. ולא צריך ללכת רחוק לפוליטיקאים או לאנשי תקשורת - גם בקרב הורים אחרים, חברות וחברים לכיתה – יש את מי שחושבים כך, פועלים כדי למנוע אפשרויות מנשים ומנסים להחזיר אותנו מאות שנים אחורה.
וזו לא הפעם הראשנה שזה קורה.
יש תופעה חברתית שכדאי להכיר הנקראת "תגובת נגד" – Backlash – כשיש התקדמות פמיניסטית בהישגים של נשים – מגיעה גם תגובה מצד השמרנים, מתוך החשש לאבד את העליונות שלהם ואת הכח שלהם.
מה נוכל לעשות?
כשאת שומעת מישהו.י אומר.ת שזה 'מקצוע של בנים' או ש'בנות פחות טובות בזה', תזכירי לו.ה (ולעצמך) את מהנדסות הטילים ואת הטייסות ששומרות עלינו עכשיו. תביני שהמחסום הוא לא ביכולת, אלא במי שמנסה לסגור לך את הדלת.
חשוב שנביע את העמדה שלנו, שנכיר דוגמאות ונדבר עליהן כדי לנפץ את הסטראוטיפים.
חשוב גם למצוא את אותה חברה שחושבת כמוך – כדי לחזק אחת את השנייה – ביחד אנחנו תמיד יותר כח.
2. נשים נעדרות ממוקדי קבלת ההחלטות
בזירה המוניציפאלית, הממשלתית, בכנסת, בניהול משרדי הממשלה, בניהול במגזר העסקי ועוד (ניהול קבוצות ספורט, ניהול בעולם התקשורת ועוד ועוד) - יש מיעוט נשים. אנחנו 51% מהאוכלוסייה - ולא יתכן שבדרגי הניהול יש כל כך מעט נשים.
האם זה אומר שנשים לא מסוגלות? האם זה אומר שהן לא רוצות? או שבעצם יש כל כך הרבה חסמים, דעות קדומות, וחוסר הזדמנויות – שמובילים למצב הזה.
האם שמת לב שיש משחקים, חוגים ומקצועות שנחשבים מתאימים יותר לבנים וכאלה הנחשבים כמתאימים יותר לבנות? האם ידעת שיש קשר בין מה שאת עושה בשעות הפנאי שלך לבין התחומים שבהם את מרגישה יותר בנוח לראות את עצמך כשתהיי גדולה?
ויש גם את אפקט ה"ביצה והתרנגולת" – כשאת לא רואה נשים בתפקידי ניהול והובלה – את גם לא חולמת להיות כזאת.
עם יד על הלב – תחשבי איך תראה הבחירה שלך בתחום עניין או במקצוע לחיים – בלי התבניות המגדריות.
למה זה חשוב?
מצד אחד – אני טוענת שיש פחות הבדלים בין גברים לנשים ממה שמוצג כלפי חוץ, מצד שני אני חושבת שחסר משהו בניהול הגברי. התשובה לכך מורכבת קצת: כן יש הבדלים. כן – רובם הגדול נובע מהסללה ולא מביולוגיה. ולכן – בגלל שכן יש הבדלים במצב הנתון של נשים – יש חשיבות גדולה להביא את נקודת המבט הנשית לכל תהליך של קבלת החלטות.
בימים האחרונים ראינו דוגמה קלאסית להעדר נשים בקבלת ההחלטות. ב-5.3 מקומות העבודה נפתחו - אבל מסגרות החינוך לא. החלטות דומות קרו שוב ושוב ב-6 השנים האחרונות - במצבי סגרי הקורונה ובמלחמה – תמיד היה פער בלתי נתפס בין הדרישה כלפי העובדים/ות לחזור לעבוד לבין המענים החינוכיים לילדים/ות קטני/ות הזקוקים להשגחה של אחד ההורים. באופן לא מפתיע בכלל במרבית הבתים מי שנשארו בבית היו נשים. לא בכלל שזה המצב ה"טבעי", אלא בגלל הסללה, שכר נמוך יותר לנשים וציפיות מגברים להיו המפרנסים העיקריים.
ועוד נקודה למחשבה, כמו במלחמה גם בשוק העבודה – החיים לא יכולים להתקיים בלי שנדאג לעצמינו לאוכל, כביסה וניקיון. הדור הבא לא יכול לגדל את עצמו לבד – ברור שא.נשים והורים צריכים לבצע את המשימות האלה, אבל כש70% מהעבודות האלה נעשות על ידי נשים – זה אחד המנגנונים שמשרים את אי השוויון המגדרי. לא סתם העבודות האלה נקראות "עבודות שקופות" – כי הן לא מתוגמלות ומובנות מעליהן.
מה אפשר לעשות?
תתחילי "לספור" את הנשים סביבך. במועצת התלמידים/ות, בחדשות, בספרים. אם הן חסרות – תשאלי למה. תביני שהמבט שלך כילדה וכאישה הוא קריטי לכל החלטה.
3. חקיקה מסוכנת
בשנים האחרונות גוברת החקיקה הפוגעת בזכויות נשים. בכלל, חשוב להגיד שמערכת משפט חזקה המופרדת מהרשות המחוקקת והמבצעת, מגינה יותר טוב על מי שזכויותיהן נפגעות. כך למשל בג"צ פסק בעד הזכות לשילוב נשים בטיס, בסיירות ועוד ועוד...
מעבר לחקיקה הפוגעת בנגישות של נשים למערכת צדק טובה, יש על שולחן הכנסת היום לא מעט תהליכי חקיקה ומדיניות המסוכנות לנשים – (הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים, הרחבת חלוקת נשקים, אישור להדרה והפרדה מגדרית במרחבים שונים ועוד...). בנוסף, הכנסת והממשלה לא מקדמות חקיקה או מדיניות המאפשרת הגנה טובה יותר על נשים – כמו חוק האלימות הכלכלית, שימוש מורחב באזיק אלקטרוני במקרה של סכנה מיידית לחיים, צמצום תקציב בתחום אלימות במשפחה ועוד.
למה זה חשוב?
יש מי שחושבות שאין כבר צורך להילחם על הזכויות שלנו – כי המהפכה הפמיניסטית כבר הסתיימה – אבל חשוב שנבין שזה לא המצב ושאנחנו צריכות עדיין להיות אקטיביות במאבק הפמיניסטי. אחת המיומנויות החשובות כיום, במיוחד בעידן הפייק-ניוז היא חשיבה ביקורתית. חשוב שנטיל ספק, שנכיר את המציאות כפי שהיא ושגם נדע שיש מי שלוקחות/ים חלק פעיל כדי שהחוקים הללו לא יעברו - פעילות/ים מחאה וח"כיות/ים.
מה אפשר לעשות?
אל תקבלי כל מה שאומרים לך כעובדה. שימי סימני שאלה ובדקי. שימי לב מאיפה את אוספת את המידע ומי עומד מאחורי מקורות המידע. אם את רואה שמנסים להדיר נשים – דעי שזו פגיעה בחופש שלך. חשוב להיות אקטיבית, לשאול שאלות ולהבין שהמהפכה הפמיניסטית עדיין נמשכת, ואת חלק ממנה.
4. כדי לקדם שיוויון מגדרי – השינוי חייב לכלול גם גברים
אמנם הדרך שלנו לשוויון לנשים היא עוד ארוכה, אבל כן אפשר להסתכל בגאווה על ההצלחות שהצליחו לשנות את המציאות של נשים. לצד זאת, נראה שמי שנשארו מאחור ולא אימצו תפיסה גמישה יותר ביחס לתפקידי מגדר – הם דווקא הגברים.
במיוחד בצל המלחמה, הדימוי המצ'ואיסטי של גברים הוא עדיין הדימוי השולט בשיח.
חשוב לומר, יש קצת יותר הכרה בצורך בביטוי רגשי של חיילים שחזרו מהקרב, ויש עלייה בהיקף הגברים המצטרפים ל"מעגלי גברים", אבל כל אלה הם תנועות עדינות של שינוי. מכיוון שרב הנשים גם הן מחזיקות בתפיסת גבריות מצ'ואיסטית – כמה חשוב שנדבר על כך עם הבנות שלנו.
האם כל הבנים חייבים לאהוב ספורט? האם כולם חייבים לשחק במשחקי מחשב אלימים? האם זה מוזר כשבנים בוכים ? ועוד ועוד סטראוטיפים שיש לנו.
חשוב שנבין – גבריות שמקדשת שליטה היא חסם לשוויון בדיוק כמו חקיקה מפלה. שוויון אמיתי לא יגיע רק כשנשים יוכלו להיות טייסות, אלא כשבנים וגברים יוכלו להשתחרר מהתבנית המצמצמת של "הלוחם הקשוח" ולראות בשותפות ובטיפול ערכים גבריים ראויים.
מה נוכל לעשות?
לא נניח הנחות כלפי הבנים בשכבה/ בכיתה, לא ניתן להם תפקיד של סחיבת ציוד או מנהיגות; וגם לא נפעיל לחץ חברתי – לא נרד על מישהו שהוא לא מספיק "גבר" בגלל שהוא לא מתנהג כמו כולם. אפשר גם לשאול "איך אתה מרגיש" ממקום סקרן לשמוע ולאפשר שיח על רגשות עם בנים שקרובים אלינו.
המלצת צפייה: צפו יחד בסרט "The mask you live in" - (גיל 14+)
דברי על שלום
דווקא עכשיו - כשאנחנו מוקפות/ים בשיח של "הכרעה", "ניצחון" וכוח צבאי, הגיע הזמן לדבר על שלום כמעשה אנושי עמוק. האתיקה מזוית פמיניסטית מלמדת אותנו שהעולם לא חייב להתנהל רק לפי יחסי כוח ושליטה, אלא לפי מערכות יחסים, אחריות ודאגה לאחר/ת. המלחמה, בבסיסה, היא שיא הגבריות המצ'ואיסטית – היא מקדשת את הכוח הפיזי ומבטלת את קולן של אלו שמתעקשות לדבר על החיים עצמם. מחקרים מראים שהסכמי שלום שנשים מעורבות בהם הם יציבים יותר, כי הן שואלות לא רק "מי ניצח?", אלא "איך נחיה כאן יחד מחר?"
המלצת קריאה: הרחיבו את הקריאה על ההצלחה של "תנועת הנשים הליברית לשלום" חשוב גם להכיר את "נשים עושות שלום" בישראל
ביום הנשים 2026, השיחה שלנו עם הבנות שלנו היא כבר לא רק שיחה על 'העצמה', אלא שיחה על אקטיביזם. אנחנו מגדלות דור של נשים שרואות את השיא – את הטייסות והמדעניות שפורצות דרך, אך בו בזמן חוות את ה-Backlash – את הניסיונות לצמצם את נוכחותן במרחב ובמוקדי הכוח. התפקיד שלנו הוא לצייד אותן לא רק בשאיפות גבוהות, אלא גם בחשיבה ביקורתית: היכולת לזהות הדרה כשהיא קורית, להבין שזכויות אינן מובנות מאליהן, ולדעת שהכוח שלהן טמון גם בסולידריות נשית וגם בשותפות עם גבריות בריאה ומשוחררת.
תגובות