לדבר מיניות עם ילדים וילדות (גילאי 8-10)

כמחנכות, אמהות ואבות, אנו רוצות.ים שהילדים.ות והתלמידות.ים שלנו יגדלו בביטחון עצמי, יהיו מוגנים.ות ויאמצו גישה חיובית ובריאה כלפי הגוף והמיניות שלהן.ם. אך פעמים רבות, הנושא של מיניות ילדית מעורר בנו מבוכה, ואנחנו לא תמיד יודעים.ות מתי ואיך נכון לדבר איתם.ן על כך.

השנה פגשתי מאות א.נשי חינוך ושמתי לב שלצד המודעות לשיח על מיניות בגיל ההתבגרות, והמודעות הגוברת לשיח על מיניות בגיל הרך, עדיין קיים טאבו וקושי לדבר עם ילדות וילדים בגיל הילדות על מיניות ומוגנות.

לחוברת מערכים לחינוך מיני בגיל 8-10 ליחצאו כאן

למה לדבר על מיניות בתקופת הילדות?

פעמים רבות אנו נוטים.ות לחשוב שמיניות מתחילה רק בגיל ההתבגרות, אך למעשה ההתפתחות המינית היא רציפה ומתחילה כבר מהלידה. תיאוריות פסיכואנליטיות קלאסיות (כגון זו של פרויד) התייחסו לגילאי 6-12 כאל "שלב החביון", תוך הנחה שהיצר המיני רדום. המחקר העדכני מפריך תפיסה זו לחלוטין ומראה כי הסקרנות המינית אינה נעלמת, אלא עוברת אדפטציה קוגניטיבית וחברתית.  הירידה בהתנהגויות מיניות גלויות (כמו אוננות בפומבי או שאלות ישירות) אינה מעידה על חוסר עניין, אלא על הפנמה אקטיבית של נורמות צניעות חברתיות ועל התפתחות קוגניטיבית המאפשרת לילד להבין מה "מקובל" ומה "טאבו". הבעיה מתחילה כאשר מבוגרים מפרשים את השקט הזה כהיעדר צורך בחינוך. כאשר אנו נמנעים.ות מלדבר על כך בשל מבוכה, אנו משמרות.ים את הטאבו, משאירות.ים את הילדות.ים ללא ידע וללא תיווך של מסרים המגיעים מהמדיה. את הפער הזה הילדים.ות ממלאים.ות ממקורות פחות אמינים כמו האינטרנט או קבוצת השווים.ות. הנתונים מראים כי גיל החשיפה הממוצע בישראל לפורנוגרפיה עומד כיום על גיל 8. לכן, היכולת שלנו לקיים שיח פתוח, נטול שיפוטיות ומבוסס ידע, היא זו שתבנה את החוסן הנפשי שלהם.ן ותהפוך אותנו לכתובת בטוחה עבורם.ן בזמן של סקרנות, בילבול או מצוקה.

מה מאפיין את ההתפתחות המינית בגילאי 8-10?

• שינויים הורמונליים : בגיל 8-10 מוגדר כתחילת גיל ההתבגרות. המוח מתחיל להפריש הורמונים המעירים את ציר המין המרכזי (היפותלמוס-היפופיזה-גונדות), מה שמוביל לייצור מוגבר של הורמוני המין אסטרוגן וטסטוסטרון. שינויים הורמונליים אלו מניעים את התפתחותם הפנימית של הרחם והשחלות בבנות, והאשכים בבנים. בנוסף, המוח הופך רגיש במיוחד לדופמין בהשפעת הורמוני המין, מה שיוצר עלייה בדחף ובסקרנות המינית. זהו הבסיס הנוירו-הורמונלי הנסתר המניע את כלל השינויים הפיזיים והרגשיים שיופיעו בהמשך תהליך ההתבגרות.

• התפתחות פיזיולוגית: בקרב בנות, טווח הגילאים 8-13 נחשב לתחילת ההתבגרות המינית התקינה. בדרך כלל, השינוי הפיזי הראשון הוא הנצת שדיים. כחי שנה לאחר מכן מתחילה צמיחת שיער הערווה. הווסת הראשונה  צפויה להופיע בממוצע כשנתיים עד שנתיים וחצי לאחר תחילת הנצת השדיים.  ההתבגרות המינית אצל בנים מתחילה לרוב מעט מאוחר יותר, בטווח גילאים של 9 עד 14.  אצל בנים, הסימן הראשון לתחילת ההתבגרות הוא הגדלת האשכים שינוי גוון העור שלהם, צמיחת שיער ערווה, שינויים בריח הגוף ולעיתים אקנה. כבר בגיל צעיר יש לבנים זקפות – ללא קשר לגירוי מיני. קצב השינויים משתנה מילד/ה לילד/ה, והשוני הזה הוא חלק טבעי ונורמלי לחלוטין מהתהליך.  במידה והופיעו שינויים פיזיולוגיים אצל בנות לפני גיל 8 ואצל בנים לפני גיל 9 -  מומלץ להתייעץ עם רופא/ת הילדי/םות, כיוון ששינויים אלה נחשבים כהתבגרות מינית מוקדמת. ההמלצות של ארגון הבריאות העולמי (WHO) גורסות כי חשוב לשוחח עם הילדות/ים לפני שההתפתחות מתחילה - לתת מידע מהימן, לקיים שיח על הרגשות סביב השינויים ולתת כלים להתנהלות והתמודדות עימם.

• סקרנות : ילדים/ות בשלב זה מביעים/ות סקרנות טבעית לגבי הגוף וכיצד הוא פועל. הן/ם ישאלו שאלות ישירות ופתוחות על איברי מין, שדיים, הריון, תינוקות ויחסי מין. סקרנות מינית באה לעיתים לידי ביטוי בסיפור בדיחות "גסות", קולות גניחות או שימוש בסלנג מיני כדרך לבדוק גבולות. הם/ן מתעניינים/ות מאוד ברבייה וישאלו שאלות מפורשות על האופן שבו תינוקות נוצרים ומגיעים לעולם. זוהי ההזדמנות שלנו לענות בכנות ובפשטות על תהליכי הולדה, להסביר על המפגש בין תא זרע לביצית, ולדבר על הדרכים המגוונות שבהן משפחות נוצרות (כמו היריון, הפריה חוץ-גופית או אימוץ). ספר מצויין המתאים לגילאים אלו הוא "ככה באתי לעולם" שכתבה שהם סמית!

• התנהגות מינית: מבחינה סטטיסטית והתנהגותית, סקרנות וחקירה מינית הם חלקים נורמטיביים וצפויים לחלוטין. המחקר אודות התנהגות מינית בגיל הילדות הוא בעל קושי מתודולוגי בשל היבטים אתיים לתשאל או לתצפת על ילדות/ים בגיל זה. רב המחקרים הקיימים מסתמכים על דיווח של המבוגרים/ות (הורים וצוות חינוכי) או על דיווח עצמי בגיל בוגר יותר – מתודולוגיות שגם הן בעלות מגבלות תוקף ומהימנות. לפיכך נראה שינויים משמעותיים בשיעור הדיווח על התנהגויות מיניות שונות. ממחקרים השונים ניתן לראות כי 42% עד 73% מהילדים יהיו מעורבים בהתנהגות מינית חקרנית כלשהי עד גיל 13.  בגילאי 6-9, כ-14% עד 40% מהבנים וכ-15% עד 21% מהבנות עסקו בחקר עצמי הכולל אוננות בסביבה הביתית, וגילו סקרנות מובהקת לגבי התבוננות בא/נשים ערומים/ות. מחקרים רטרוספקטיביים מראים כי כ-38% מהגברים ו-40% מהנשים זוכרים שאוננו עוד בטרם החל גיל ההתבגרות.

היעדר שיח פתוח עם מבוגרים/ות, מוביל לכך שהזירה המרכזית לחקירה המינית מועתקת לקבוצת השווים/ות. ילדים/ות בגילאים אלה עדיין משחקים/ות  במשחקים סוציו דרמטיים המחקים את עולם המבוגרים כגון "רופא/ה וחולה", "אמת או חובה" או משחקי "משפחה", המאפשרים להם לחקור תפקידי מגדר ואינטראקציות גופניות באווירה משחקית. משחקים אלו הם ספונטניים, ללא כפייה ומתרחשים בין ילדים באותה רמת התפתחות. לעיתים במהלך משחקים אלה הילדים/ות יגעו או יתבוננו באברים הפרטיים אחד של השני – זוהי התנהגות לא רצויה חברתית, אך כשהיא מתרחשת באופן ספונטאני וללא כפייה או פערי גיל, היא מגיעה ממקום של חקירה טבעית. (ראו בהמשך נקודות חשובות לנורות אדומות בהתנהגות מינית).

בגילאי 9-10, לצד ההתפתחות הפיזיולוגית, עשויות להופיע פנטזיות מיניות ראשוניות, משיכה התחלתית ומחשבות על זוגיות רומנטית ("התאהבויות")

הכנתי לכן/ם את כללי המוגנות לקריאה משותפת עם הילד/ה - כאן

• השפעת החברה והחברים.ות:  חברויות מקבלות חשיבות עליונה, והילדים.ות מתארגנים.ות לרוב בקבוצות מגדריות. החלוקה הזו אינה רק ביטוי להתרחקות מגדרית, אלא משמשת כאבן דרך התפתחותית ומנגנון חברתי מכריע. מרחבים נפרדים אלו מתפקדים כמעבדה בטוחה, שבה ילדים/ות חוקרים/ות תפקידי מגדר, מתרגלים אינטימיות ראשונית, מפתחים הבנה של גבולות פיזיים וחווים משחק גופני בסביבה שנתפסת כפחות מאיימת. ההבנה הזו מזמינה אותנו לראות את ההפרדה הזו לא  רק כ"עניין של בנים/בנות", אלא כמרחב תרגול חיוני לפיתוח כישורי יחסים, אינטימיות ותקשורת שיהוו את הבסיס למערכות היחסים המיניות והרומנטיות המאוחרות שלהם.

• השפעת המדיה:  בעוד שרב השיח שלנו ביחס למדיה בגילאים אלה עוסק במוגנות ברשת, מחקרים מצביעים על תהליך קוגניטיבי עמוק ומדאיג יותר של רכישת "תסריטים התנהגותיים" מהמדיה. ילדים/ות בגילאי 8-10 חשופים לתוכן מיני, פורנוגרפי או סטריאוטיפי, אך חסרים את כישורי החשיבה הביקורתית הנדרשים כדי לפענח אותו.  העדר שיח על מיניות עם מבוגר/ת משמעותית מביאה לכך שהסקרנות הטבעית מופנת לחיפוש מידע אונליין. הילדים/ות נחפשים גם באופן פסיבי למסרים מסלילים על הגוף, תפקידי מגדר, התנהגות מינית ועוד - אך כישורי החשיבה הביקורתית שלהם.ן טרם הבשילו במלואם. פער זה הופך אותם לפגיעים.ות למסרים סטריאוטיפיים, לא מציאותיים או מזיקים לגבי מגדר, מיניות ומערכות יחסים. התופעה מחריפה ברשתות החברתיות, שבהן האלגוריתם והקבוצות השונות  מחזקים מסרים מיניים מעוותים ויוצרים תיבת תהודה המשמרת תפיסות אלה. המשמעות היא שהשיח בגיל הזה לא יכול להסתפק באזהרות לגבי פרטיות, אלא חייב לכלול הכשרה יזומה ל"אוריינות מדיה" ביקורתית.

• נורות אדומות: התנהגויות המוגדרות כ"מעוררות דאגה", המצדיקות תשומת לב פדגוגית והצבת גבולות, כוללות עיסוק חזרתי וכפייתי בשאלות על מין לאחר שהסקרנות סופקה, המשך שימוש בשפה גסה או חשיפת איברים פומבית למרות איסור ותגובה מפורשת, וצפייה מתמשכת ואובססיבית בתמונות עירום. בנוסף, כל התנהגות המערבת כפייה או כוח – כגון הכרחת ילד אחר להתפשט, נגיעה או החדרת חפצים לאיברים הפרטיים של ילד אחר, כפיית משחקים מיניים שגורמים לאי-נוחות, וקיום יחסי מין מדומים או אמיתיים – מחייבת התערבות מקצועית. גם ביטויים רגשיים קיצוניים, כגון חרדה עמוקה, פחד ממין, פגיעה עצמית, או הצגת איברי מין כדי להביע כעס ובוז כלפי סמכות, מהווים סימני מצוקה מובהקים הדורשים הערכה וטיפול מקצועי. אם שמנו לב לשינוי התנהגותי חריג כגון שינויי משקל קיצוניים, הסתגרות חזרתית, הימנעות מתחביבים שהיו אהובים, חרדה, הרטבת לילה ועוד – זה עשוי להיות ביטוי למצוקה. אי אפשר לדעת אם התנהגות זו קשורה בפגיעה, אבל כדאי מאוד להתייעץ עם אשת/איש מקצוע.

  ממליצה גם להעזר במדריך: "טוב שסיפרת" - מדריך מצולם להורים במקרה של חשש או חשיפה לארוע פגיעה שהילד/ה עבר/ה.

ומה עכשיו? איך נקח את ההבנה הזו לפרקטיקה?

הכנתי לכן חוברת מערכים הכוללים דפי תרגול עצמי לחינוך מיני – כאן

ומשחק לתרגל עם הילדים/ות את כללי המוגנות – כאן  

מקורות

Cacciatore, R., Rademakers, J., & Francoeur, R. T. (2019). The steps of sexuality: A developmental emotion-focused child-centered model of sexual development and sexuality education from birth to adulthood.

Coyne, S. M., et al. (2021). Princess power: Longitudinal associations between engagement with princess culture in child development. Child Development.

Johnson, T. C. (2015). טבלת התנהגויות מיניות בגיל הילדות: ג'ונסון 2015.

Kim, E. J., Park, B., Kim, S. K., Park, M. J., Lee, J. Y., Jo, A. R., Kim, M. J., & Shin, H. N. (2023). A meta-analysis of the effects of comprehensive sexuality education programs on children and adolescents. Healthcare, 11(18), 2511. https://doi.org/10.3390/healthcare11182511

King-Hill, S. (2021). Assessing sexual behaviours in children and young people: A realistic evaluation of the traffic light tool. Child Abuse Review.

https://raisingchildren.net/

UNESCO’s Guidance on puberty and sexual health education for students aged 9–12 years compared to an upper primary school curriculum

World Health Organization (WHO). (2006). Defining sexual health: Report of a technical consultation on sexual health, 28–31 January 2002, Geneva. Geneva: World Health Organization